פתח סרגל נגישות accessibility

כלי נגישות

מנוסות

ההליכה שלי לבית הספר הייתה מרד נעורים

  • 26
  • יוני,
  • 2018

נורמה, ג'ודי, לאה ומרגריטה, יצאו מהבית כדי לעבוד ולהגשים את עצמן. הן סיפרו לנו על החלומות, הציפיות של המשפחה והמקומות השונים אליהם לקחה אותן הקריירה

ארבע דיירות מגדלי הים התיכון בבת ים שהתראיינו לכתבה בחרו אמנם לעסוק במקצועות שונים, אך נראה שהבסיס שהניע אותן לצאת לדרך היה זהה. ג'ודי לוי יצאה לעבוד כבר בגיל בית הספר; נורמה גבינט שחלמה על קריירת אחות, החלה את דרכה כתופרת; לאה אקסר נכנסה לסמינר למורות; ומרגריטה רוזמן שעלתה ארצה, ניסתה לרכוש שליטה בשפה העברית. את כולן הוביל מסלול החיים למקומות חדשים ושונים, שלימדו אותן שיעור או שניים על משברים, קריירה ואפילו אימהות.

כשהן מתבוננות לאחור כל אחת מהן מדברת על הבחירה לצאת מהבית, הסקרנות הטבעית ללמוד והרצון להגשמה עצמית. כל אלה אגב, לא פסקו לרגע גם אחרי היציאה לגמלאות. אלה כמה מהתובנות שהן הגיעו אליהן לאורך הדרך.

"פשוט רציתי לצאת מהבית וללמוד משהו"

כשהגיעה לגיל 14 ושאלו אותה מה היא רוצה לעשות בחיים, ענתה נורמה (87) שהיא רוצה להיות אחות. "אבל אחותי אמרה שזה לא תפקיד טוב, כי זו הרבה עבודה קשה. חברה שלי רצתה להיות תופרת, אז אמרתי שגם אני אהיה תופרת". מאחר שגדלה באנגליה, נשלחה נורמה לבית ספר מקצועי בלונדון ולמדה בו אופנה ותפירה. בהמשך עבדה אצל אישה יהודייה שהיה לה סלון בבעלותה.

כשרצתה לעלות ארצה, התברר שאותה אישה מכירה את מעצבת האופנה פיני לייטרסדורף, המעצבת הראשית של חברת משכית. היא המליצה על נורמה, וזו עבדה אצלה במשך כמה שנים. נורמה מספרת שהיה לה מזל כי באותה תקופה, בשנות ה-50', היה קשה מאוד למצוא עבודה. היא המשיכה לעבוד עד שהתחתנה, ואז ילדה שני ילדים והפכה לעקרת בית.

מה דעתך על שילוב בין קריירה לאימהות?

"אני מתארת לעצמי שזה מאוד קשה. בזמננו הוא הלך לעבודה ואני הייתי בבית. כיום שני בני הזוג עובדים, אי אפשר אחרת. אני יודעת שכל אישה רוצה קריירה משלה, אבל אני מניחה שזה לא פשוט."

החיבור שלה לעולם הריפוי התרחש במקרה כשהילדים גדלו. "התחלתי ללכת לכל מיני חוגים, ואיכשהו בנס הגעתי לאוניברסיטת תל אביב ללמוד פיזיולוגיה ורפלקסולוגיה. אפילו לא ידעתי מה זה", היא צוחקת. "זה התאים לי בשעות, פשוט רציתי לצאת כבר מהבית וללמוד משהו." בהמשך בעלה חלה, והיא החלה לקבל מטופלים בבית שהגיעו אליה מפה לאוזן. "מישהו אחד אמר 'יש לי כאבים, את יכולה לעזור?' ויצא שלמדתי, ובלי כוונה התחלתי לעבוד."

"ההליכה שלי לבית הספר הייתה מרד נעורים"

"למדתי בבית ספר לאחיות בבילינסון, זה היה בית הספר הראשון של ההסתדרות," מספרת לאה (93). "ההליכה שלי לבית הספר הייתה מעין מרד הנעורים, כמו צעירים שנוסעים להודו. לעשות לא מה שהבית רוצה. הבית לא חשב שאני צריכה להיות אחות, הם היו בכיוון של חינוך והוראה. אמא שלי ואחיותיה סיימו את סמינר לוינסקי, בזמן מלחמת העולם הראשונה. הייתי הבת הצעירה ונכנסתי ישר לסמינר. הבעיה היא שהיה לי פחד קהל, ואחר כך מסיבות משפחתיות הייתי בבית כי אמי הייתה חולה. ואז פתאום ראיתי מודעה שמפרסמת בית ספר לאחיות, ואמרתי הו!"

היו משברים בתקופה הזו?

"היה לי מאוד קשה בלימודים. כולן היו מאוד גדולות ממני, גם במראה וגם בגיל. הייתי גבולית, בת 17 וקצת, וזה היה מ-18. גם העבודה הייתה קשה. עבדנו 8 שעות ולמדנו עוד 4. אבל החלטתי שאני לא נכשלת."

בהמשך עבדה כאחות בבית ספר, ואחר כך יצאה לגמלאות. כעבור מספר שנים בעלה נפטר ולאה שבה לעבוד, הפעם בניהול מרפאת העיניים של בתה. היא המשיכה בתפקיד עד גיל 92. "הפסקתי לפני פחות משנה. עד היום, כשהרופאה עובדת אחר הצהריים, היא שולחת לי מיילים על חולים שבאו ודרשו בשלומי."

איך הסתדרת עם העולם הממוחשב?

"בשעתו, כשנכנסו המחשבים והנכדים היו ילדים, חשבתי שיתייחסו אלי כמו אל בורה וזה לא יפה. ראיתי מודעה על קורס למחשבים לאנשים מבוגרים בבר אילן, עשיתי את הקורס הזה ולמדתי קצת לכתוב וקצת לשחק." עם זאת, כשהנכד הגדול שלה התקבל לאוניברסיטה, ביקשה שייקח את המחשב אליו.

בגיל 88 החליטה שהיא לא רוצה להתרחק מהעולם הממוחשב, ובהתייעצות עם הנכדים הוחלט לרכוש לה טאבלט. היא לקחה מורה שהדריכה אותה, והתאהבה בכתיבה. "לאט לאט זה ממש מצא חן בעיניי, ובא לי שטף של כתיבה. כתבתי קטעים על אנשים בסביבתי שנגעו ללבי, וככה הוצאתי את הספר הראשון. קראתי לו "לא רק שירה". נתתי את הספר רק למכרים טובים שלי. זה היה כמו לידה. בהמשך הוצאתי 3 ספרים נוספים."

מה הטיפ שעזר לך להתקדם?

"לימדו אותי בבית שמה שאני עושה, שאני אעשה את הכי טוב שאני יודעת. כל דבר שעשית והצליח לך, זו חוויה."

"תמיד אהבתי לעשות דברים חדשים, לנסות"

ג'ודי (67) התחילה לעבוד בגיל מוקדם כמלצרית בבית הספר, ואחר כך כקופאית בסופר. בארץ עבדה במגוון תפקידים, החל מחנות תכשיטים, דרך פקידות בחברת רהיטים ועד לעבודה במרפאת שיניים. בשלב מסוים חיפשה עבודה ואז הגיעה לבזק, שם התקדמה ובתפקידה האחרון ניהלה מחלקה בחברה.

מהו הרגע הכי משמעותי מבחינתך בקריירה?

"כשקיבלתי את תפקיד מנהלת המחלקה. הייתי סך הכל 4 שנים בבזק כשזה קרה. הרגשתי שיודעים להעריך את העבודה שלי ואת היכולות שלי. בתוך מחלקה שפעם כללה 4-5 אנשים, המנהל שלי ואני הפכנו את כל המבנה והתפקידים למשהו אחר."

איך הצלחת לשלב בין קריירה לבין אימהות?

"התאפשר לי להישאר בבית 3 שנים כשגידלתי את הילדים, אבל אחר כך חזרתי לעבוד. גרנו בבית שחמי בנה כשהוא עלה ארצה, אנחנו היינו בקומת קרקע וחמי וחמותי בקומה מעלי. אז הייתה לי עזרה בצהריים."

כשיצאה לפנסיה מוקדמת מבזק, החליטה לא לעצור, ולהמשיך ללמוד ולנסות דברים חדשים. הילדים כבר השתחררו מהצבא, והיא למדה קורס של שיווק ומכירות ועבדה בחברת הייטק. כיום היא עובדת בחנות בגדי נשים, ומעידה על עצמה שהיא מאוד אוהבת את כל הנושא של אופנה, צבעים ועיצוב.

"עשיתי את שלי, ועכשיו אני יוצאת מהבית"

כאשר עלתה ארצה, מרגריטה (77) הייתה ספרנית, מקצוע בו נדרשה שליטה מוחלטת בשפה העברית. "אבל עברית לא הייתה בדיוק השפה שלי, אז החלטתי קודם כל לגדל את הילדים ולא לקחת מטפלת. נשארתי בבית 10 שנים, עד שהם גדלו." כשבנה הצעיר הגיע לכיתה א', גם מרגריטה החלה ללכת לבית הספר. זאת, במסגרת עבודתה כספרנית באותו בית ספר בו הילדים למדו. היא ליוותה אותם מדי יום ללימודים, והמשיכה בתפקיד זה עד שהבן סיים את 7 שנות הלימוד ביסודי.

מה עשית בשלב הבא?

"ברחתי מהבית. חיפשתי כל עבודה, העיקר לתת להם קצת חופש. כי ראיתי שאני עוטפת ולוחצת עליהם יותר מדי. התחלתי לעבוד בתור קניינית ספרים בחברה גדולה, קצת לפני גיל 40, ועד שיצאתי לפנסיה."

איך היה מבחינתך המעבר מהבית לעבודה?

"הרגשתי שעשיתי את שלי בבית, ועכשיו אני יוצאת ממנו. רציתי לראות אנשים, להתלבש, לעשות."

למאמרים נוספים ופוסטים מרתקים אודות הנושא:

קצת עלינו

רשת מגדלי הים התיכון, רשת דיור מוגן מובילה בישראל. הרשת מונה 7 בתים בכל רחבי הארץ ובהם כ – 1,550 יחידות דיור.

מהו דיור מוגן? דיור מוגן הוא פתרון מגורים חכם, המאפשר לאזרחים הוותיקים ליהנות משני העולמות גם יחד. דיור מוגן ברשת מגדלי הים התיכון מ הייחודיות וההשקעה ביחידות הדיור גרמו לכך שמעתה דיור מוגן נחשב למשהו יוקרתי, נעים ומזמין. דיור מוגן אמנם שונה מאד מבתי אבות אך יש עדיין אנשים רבים שאינם רואים את ההבדל משמעותי בין השניים. הדירות המושקעות של הרשת הפכו את בתי הרשת לאטרקטיביים במיוחד, תוך הצבת סטנדרט חדש בתחום בתי דיור מוגן בישראל. רמת שירות גבוהה, אנושית ומכבדת, מחויבות אישית לכל דייר, שגרת חיים מעשירה ומלאת תוכן, צוות מטפלים מהטובים בארץ – אלה ועוד מגוון פרמטרים הפכו את הרשת לאיכותית ולמובילה בתחום הדיור המוגן לגיל השלישי בישראל.

חשוב להבין שאנו, במגדלי הים התיכון, מבינים שפתרון דיור לבני הגיל השלישי הוא נושא חשוב מאד. הגיל השלישי ידוע כגיל עם לא מעט בעיות. בעזרת הדיור שאנו מציעים אנו מצליחים לאזן מצב זה ולהקל משמעותית על הדיירים. הדירות שלנו מאובזרות ומותאמות לאוכלוסיית הגיל השלישי הן מבחינת הציוד, הגודל וגם מבחינת אביזרי אבטחה.

– מעניין לחיות פה: תרבות, העשרה ואיכות חיים – אנו במגדלי הים התיכון רוצים להיות ייחודיים ונבדלים משאר בתי הדיור מוגן בישראל. דיור מוגן ברשת מגדלי הים התיכון שונה וייחודי באופיו משאר בתי דיור מוגן בשאר הארץ.

בבתי הרשת נהנים הדיירים משירותים מתקדמים, מעשירים ובעיקר מעניינים: חדרי כושר, בריכות שיחה, גינות פורחות, שירותי אחזקה לדירות, חדר אוכל, קמפוס לימודים, שירותי ניקיון ועוד מגוון אפשרויות, אשר יותאמו לכל דייר באופן אישי. שירותים אלו מבטיחים חוויה בלתי נשכחת בבתי הרשת.

בנוסף, לרשות הדיירים עומדות שלל פעילויות בלעדיות לרשת מגדלי הים התיכון: פעילויות חברתיות ענפות, סדנאות העשרה, חוגים במגוון רחב של תחומים, הרצאות עם מיטב המרצים, קמפוס לימודים מצליח ועוד. פעילויות ואירועים אלה מתרחשים לעיתים בשיתוף ובשילוב משפחות הדיירים, כחלק מתפיסת הרשת אשר דוגלת בקרבה למשפחה ולאנשים היקרים לדיירים.