לעולם לא מאוחר מדי: האנשים שמוכיחים שגיל 70 הוא רק ההתחלה

בזמן שרובנו חולמים להגיע כבר לפנסיה להישען לאחור, יש כאלה שמתחילים את הפרק הכי מסעיר בחיים דווקא אחרי גיל 70. הם לא ויתרו על החלומות, רק נתנו להם להתבשל על אש קטנה ואז, כשהזמן הנכון הגיע הם טיפסו על הבמה, פתחו עסק, כבשו את המדיה או התחילו ליצור אמנות. כי מי קבע שגיל הוא מחסום? לפעמים דווקא הניסיון, הזמן הפנוי והאומץ לעשות מה שבאמת רוצים, הם אלו שעושים את ההבדל. קבלו שבעה סיפורים מעוררי השראה שיזכירו לכם שכל התחלה חדשה יכולה להיות הגדולה מכולן.

1. קולונל סנדרס (Colonel Harland Sanders)

המתכון הסודי, החליפה הלבנה והזקן המטופח – הפכו אותו לסמל עולמי של עוף מטוגן. אבל מאחורי המותג KFC עומד סיפור פריצה יוצא דופן, שהתחיל דווקא כשכולם מסביבו כבר פרשו.

לפני: שורת עבודות מזדמנות – נהג, שומר, מפעיל תחנת דלק

אחרי: מייסד רשת KFC ודמות אייקונית בתרבות האמריקאית

הגיל שבו התחיל מחדש: 65

במה התפרסם: הקים אימפריית מזון עולמית עם מתכון עוף מטוגן סודי שנמכר במיליונים

קולונל סנדרס ניסה כמעט הכל והתרסק שוב ושוב. את העוף שלו התחיל לטגן במסעדה קטנה בתחנת דלק בקנטאקי, שם רכש לעצמו שם מקומי. אבל רק בגיל הפנסיה, כשקיבל 105 דולר מהביטוח הלאומי, הבין שאין לו מה להפסיד. הוא יצא לדרך עם סיר, מתכון ונחישות ועבר ממסעדה למסעדה בניסיון לשכנע אותן לאמץ את העוף שלו. יותר מאלף פעמים אמרו לו לא, עד שמישהו סוף סוף אמר כן ומאותו רגע הסיפור התחיל להתגלגל. הוא בנה רשת זכיינות, מכר את החברה בגיל 73 תמורת מיליונים, והפך לפנים של אחד המותגים הכי מזוהים בעולם – KFC. סנדרס הוכיח שבמקום שבו רבים היו מוותרים אפשר להתחיל הכול מחדש. עם מתכון טוב וסבלנות, גם בגיל השלישי אפשר לכבוש את העולם.

2. אנה מרי רוברטסון מוזס (Anna Mary Robertson “Grandma” Moses)

מוזס, שלא למדה אמנות מעולם, התחילה לצייר רק כשכאב מפרקים מנע ממנה לרקום. מה שהתחיל כתחביב צנוע הפך לסיפור הצלחה עולמי, שמוכיח שאף פעם לא מאוחר לפרוח.

לפני: עקרת בית ומטפלת בילדים

אחרי: ציירת מפורסמת

הגיל שבו התחילה מחדש: 78

במה התפרסמה: הפכה לאייקון של אמנות עממית בארה"ב – ציוריה נמכרו במיליונים, הוצגו במוזיאונים מובילים, והבית הלבן קישט בהם קירות.

סבתא מוזס פשוט התחילה לצייר את העולם הסובב אותה: חיי הכפר, עונות השנה, משפחה. מה שהתחיל כתחביב אישי הפך, כמעט במקרה, לקריירת אמנות פורצת דרך. בעל גלריה נחשף לציוריה כשהוצגו בחנות מקומית ומשם הכל התגלגל. תערוכות בניו יורק, כתבות בעיתונים, ואפילו תצוגות במוזיאונים ושער על הטיימס מגזין. מוזס הוכיחה שהגיל לא רק שאינו מגבלה, אלא לפעמים דווקא הנקודה שבה מתאפשרת פריחה אמיתית.

3. Harry Bernstein / הארי ברנשטיין

ברנשטיין חיכה כמעט מאה שנה לפרוץ. כשזה סוף סוף קרה, הוא הוציא עוד שלושה ספרים – כולם אחרי גיל 96. “החיים מתחילים בגיל 90”, אמר בשיא הרצינות באחד הראיונות.

לפני: עורך וכותב בינוני, חי חיים אנונימיים

אחרי: סופר מצליח

הגיל שבו התחיל לפרסם ספרים: 96

במה התפרסם: ספרו הראשון The Invisible Wall הפך לרב-מכר בינלאומי, תורגם לשפות רבות וזיכה אותו בפרסים ספרותיים.

הארי היה בן למהגרים יהודים-אנגלים, חי חיים רגילים למדי, ובמהלך השנים ניסה לכתוב ספרים, אך קיבל אינספור דחיות. רק אחרי מותה של אשתו, כשמצא את עצמו לבד, כתב את זיכרונותיו על הילדות ברחוב אנגלי שבו חצי מהשכנים היו יהודים וחצי נוצרים. הספר, The Invisible Wall, התקבל בהתלהבות עצומה והפך לרב-מכר בינלאומי. בעקבותיו כתב עוד שלושה ספרים, והפך בגיל 96 לדמות אהובה בעולם הספרות. "החיים האמיתיים שלי התחילו אחרי גיל 90", אמר פעם – והוכיח שאין גבול לזמן שבו אפשר לפרוח.

4. Diana Athill / דיאנה את’יל

את'יל פתחה בקריירת כתיבה עצמאית בדיוק כשכולם חשבו שסיימה. בגיל 101 עוד הייתה מתראיינת על תאוות חיים.

לפני: עורכת ספרים נחשבת בהוצאה לאור בלונדון

אחרי: סופרת מצליחה בזכות עצמה

הגיל שבו התחילה לפרסם את ספרי הזיכרונות: 89

במה התפרסמה: ספריה Somewhere Towards the End ו-Alive, Alive Oh! נחשבו לסנסציה בז’אנר הממוארים, במיוחד בשל הכנות שבה דיברה על אהבה, מין, הזדקנות ומוות.

דיאנה את’יל הייתה עורכת ספרותית מבריקה בלונדון של המאה ה-20, שהוציאה לאור את גדולי הסופרים. אבל רק כשפרשה – בגיל 75 – החלה לכתוב בעצמה. אחרי חיים שלמים מאחורי הקלעים, כתבה זיכרונות על חייה, אהבותיה, הזקנה שלה – בישירות כובשת. הספרים זכו לשבחי הביקורת והפכו לרבי מכר, והיא עצמה הפכה לדמות מעוררת השראה בשיח על גיל, מיניות ויצירה בגיל מבוגר. את ספרה האחרון הוציאה בגיל 98.

5. Fauja Singh / פאוג’ה סינגה

סינגה, שכונה “הטורבו בן ה-100”, הפך לגיבור עולמי של התמדה, רוח ספורטיבית ואמונה עצמית. "אני רץ לא כדי לנצח, אלא כדי לחיות," אמר.

לפני: חקלאי פנסיונר מהודו

אחרי: מרתוניסט בינלאומי

הגיל שבו התחיל לרוץ מרתונים: 89

במה התפרסם: האדם הראשון שהשלים מרתון מלא בגיל 100 – ואף הפך לדוגמן בקמפיין של אדידס

פאוג’ה סינג לא רץ מעולם למרחקים עד גיל 81. אחרי שאיבד את אשתו ואת בנו, מצא נחמה בריצה. רק אז התגלה כישרון חבוי: ריצה אינסופית, סיבולת פיזית ונפשית יוצאת דופן, ובעיקר שמחת חיים. בגיל 92 הפך לאדם המבוגר ביותר שסיים מרתון, ולא הפסיק עד גיל 101. הוא הפך לדמות מוערכת בקהילות הבריאות ברחבי העולם, השתתף בקמפיינים של מותגים עולמיים והוכיח שאין גיל שבו מאוחר מדי להתחיל לרוץ או להתחיל מחדש.

6. Daphne Selfe / דפני סלף

דפני, בשיער אפור ובזקיפות קומה, הפכה לאייקון אופנה בינלאומי ולאקטיביסטית של דימוי גוף חיובי בכל גיל.

לפני: מזכירה ומורה לאמנות

אחרי: דוגמנית בינלאומית

הגיל שבו חזרה למסלול: 70

במה התפרסמה: הפכה לדוגמנית הפעילה המבוגרת בעולם – הצטלמה לקמפיינים של Dolce & Gabbana, הופיעה ב-Vogue והפכה לשגרירה של aging with style.

כשהייתה בת 70, אחרי שנים רבות מחוץ לעולם הדוגמנות, חזרה דפני סלפ למסלול. עם שיער שיבה, קמטים יפהפיים, וסטייל מושלם היא הפכה לדוגמנית המבוגרת בעולם. היא הופיעה בקמפיינים של Dolce & Gabbana, Vogue, ו-Grazia, ופרצה גבולות של גיל, יופי ומוסכמות. היא סיפרה שבגיל הזה כבר לא אכפת לה מה חושבים – ודווקא החופש הזה, הפך אותה לסמל אופנה וליקירת התקשורת. בגיל 95, היא עדיין שגרירה של אלגנטיות שאינה תלויה בגיל.

7. ג'ודי דנץ' (Judi Dench)

הייתה שחקנית מוערכת בתיאטרון הבריטי במשך עשרות שנים, אבל את הפריצה הגדולה לקהל העולמי עשתה דווקא בגיל שבו רבות כבר שוקלות פרישה.

לפני: שחקנית תיאטרון מוערכת אך מוכרת בעיקר בבריטניה

אחרי: כוכבת קולנוע עולמית, זוכת אוסקר ותואר "Dame" (המקבילה הנשית ל "Sir") של הממלכה הבריטית

הגיל שבו התחילה מחדש: 61

במה התפרסמה: תפקידה כ־M בסרטי ג'יימס בונד, לצד שורה של תפקידים בלתי נשכחים בקולנוע

דנץ’ שיחקה במחזות של שייקספיר, ניהלה קריירה מפוארת בתיאטרון המלכותי הבריטי וזכתה להערכה, אך מעולם לא נחשבה לכוכבת קולנוע. זה השתנה ב־1995, כשקיבלה את תפקיד M – הבוסית הקשוחה של ג’יימס בונד והביאה עמה כוח, נוכחות ואינטליגנציה למסך. התפקיד הפך אותה לאייקון בינלאומי ופתח דלת לשורה של תפקידים בקולנוע: "שייקספיר מאוהב", "פילומנה", "המלכה ויקטוריה", ועוד. היא הפכה לשם מוכר בכל בית, לא בזכות יופי הוליוודי נוצץ, אלא בזכות כישרון גדול, הומור עצמי וחכמה. ג’ודי דנץ’ היא הוכחה לכך שקריירה שנייה יכולה להיות גדולה יותר מהראשונה.

אם גם אתם מרגישים שמשהו בתוככם מחכה לפרוח, אולי עכשיו זה הזמן לתת לו! הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להתחיל.

תתחילו מהלב – מה באמת בוער בכם?
לפני הכל, תשאלו את עצמכם: מה מעורר בכם התרגשות? איזה תחביב, רעיון או חלום תמיד היה שם, רק לא מצאתם את הזמן או המקום להגשים אותו? גיל 70 הוא הזמן להקשיב לקול הפנימי שלכם ולתת לו להוביל את הדרך החדשה.

אל תתביישו לחלום בגדול (או בקטן)
זה לא משנה אם החלום שלכם הוא לפתוח גלריה, ללמוד נגינה או אולי לכתוב ספר – תנו לחלום מקום להתפתח בלי שיפוט. החלומות הכי פשוטים הם אלה שמכניסים הכי הרבה שמחה.

פשוט תעשו – אל תפחדו לטעות
הדרך הכי טובה להתחיל היא פשוט לקום ולעשות. אל תתנו לחששות או לפחדים לעצור אתכם. טעויות הן חלק טבעי מהדרך והן מלמדות, מפתחות ופותחות דלתות חדשות שלא חשבתם שקיימות. הירשמו לחוג במתנ"ס השכונתי או הצטרפו למגוון החוגים בדיור המוגן, כדאי לבדוק ולחקור מה הכי נוגע בכם ומשם לזרום.

ספרו לחברים ולסביבה – תנו לחלום לעוף
כשתשתפו את התשוקה שלכם עם אחרים, תייצרו רשת תמיכה שמגדילה את ההזדמנויות. אולי מישהו יכיר לכם מישהו, ייתן לכם רעיון או אפילו יזמין אתכם להצטרף למיזם חדש.

תשאירו מקום להפתעות
אפשרו לעצמכם להיפתח לכיוונים שלא צפיתם. לפעמים השינוי מביא איתו הזדמנויות והפתעות שהן הרבה יותר מתגמלות ממה שתכננתם מראש. זה יכול להיות מפגש עם אנשים חדשים, תחביב בלתי צפוי או אפילו קריירה שונה לחלוטין. למשל, נניח שהחלטתם לתת צ'אנס לציור, אבל בדיוק יש סדנת עיצוב ברשת מתכת בדיור המוגן. נסו את זה, אולי תתאהבו ותגלו עולם.

תהנו מהדרך, לא רק מהיעד
כשמתחילים דרך חדשה, קשה לפעמים להתמקד רק בתוצאה הסופית. אבל השמחה האמיתית טמונה ברגעים הקטנים של התהליך. הגילוי, הלמידה, הצחוק עם חברים, או אפילו ההצלחה הקטנה של היום. תהנו מהמסע, תזכרו שזה הוא שמעניק את הטעם והכוח להמשיך קדימה.