"כשאתה עובד עם אנשים אתה לא עובד, אתה מגדל אותם"

חלק מהמוזמנים לחתונה של סימה בגיל 17 וחצי, הם הלקוחות במספרה שלה עד היום – כעבור למעלה מ-50 שנה. דיברנו איתה על קריירה, הבחירות שעשתה בחיים ולמה לעבוד כעצמאי זה בסוף דבר עניין של אופי

כשאנחנו שואלים את סימה זיידמן מתי היא החליטה להפוך לספרית, היא עונה בלי לחשוב פעמיים ש"מאז שנולדתי. מגיל שש תמיד ידעתי שאני רוצה להיות ספרית או אחות. אלה שני מקצועות שונים, אבל זה מה שרציתי". מאחר שנישאה בגיל 17 וחצי לא הספיקה לצאת ללימודים כאחות, ולאחר החתונה עברה בעקבות בעלה מקיבוץ ניר עם שעל יד אשקלון לרמת גן, שם הקימו משפחה וגם את הבסיס לקריירה שלה.

"בתחום אני כ-50 שנה, תמיד ברמת גן, תמיד באותה שכונה. אני כבר קוראת לזה 'מועדון' ולא מספרה". בעלה של סימה היה פועל במפעל, והיא החליטה ללכת ללמוד את המקצוע כשכבר היו להם שני ילדים. בהמשך, הוא היה זה שביצע הסבה מקצועית בעקבותיה. "הייתי בבית כמה שנים עד שנולדה הקטנה, ואז הלכתי ללמוד וחמותי שמרה על הילדים. בשלב מסוים בעלי הפסיק לעבוד, ואז החלטנו שהוא ילך ללמוד מקצוע בשביל לעזור לי, והוא למד להיות ספר. קנינו דירת שני חדרים ושם עבדנו".

כשגם אימא של סבתא הסתפרה אצל הספרית

כיום סימה ממשיכה לעבוד בתור בעלת מספרה ברמת גן, כשלצדה ספרית נוספת שמסייעת לה לתפעל את המספרה לאורך כל היום. אחד מהדברים האהובים ביותר עליה בעבודה גם כיום הוא השיחות עם הלקוחות. "כשיש לך עסק כזה שאתה עובד בו עם אנשים, אתה לא עובד, אתה מגדל אותם. אתה מכיר אותם מגיל 30, אצלי כולם בני 80 כבר" היא אומרת בחיוך. "הם מספרים לי על החוויות שלהם, כל היום אנחנו מדברים על הדברים האלה. בחירות בחיים, פילוסופיה".

כמה זמן את מכירה את הלקוחות הכי ותיקים?

"יש ילדה בת 14 שבאה למספרה, ואמרתי לה 'אל תספרי לחברות, כי גם האימא של סבתא שלך הייתה אצלי", היא צוחקת. "תארי לך איך זה נשמע, להגיד 'אימא של סבתא שלי הסתפרה אצל הספרית'. יש לי לקוחות שהיו בחתונה שלי, שאני מכירה משנת 65".

איך המשפחה והאנשים שסביבך מגיבים לזה שאת עובדת גם בגיל 72?

"למדתי שהתגובה של אחרים תלויה במה שאתה משדר. ואני משדרת תמיד שאני עושה מה שאני רוצה, אז לא מתווכחים איתי. הם יודעים שהייתי צריכה להמשיך לעבוד גם מבחינה כלכלית, וכולם אומרים לי שזה טוב ובריא לעבוד גם בגיל מבוגר. אני אומרת – חכו שאני אפסיק לעבוד, ואז אני אגיד לכם מה בריא".

הלקוחות שלה הם גם אלה שהעלו בפניה את הרעיון של דיור מוגן. "כולם אמרו לי שדיור מוגן זה הכי טוב, עכשיו הבת שלי בת 53 והיא כבר רוצה לבוא אלי". לאחר שבעלה נפטר, סימה החליטה לממש את ההחלטה ועברה למגדלי הים התיכון בבת ים. "רציתי קירבה לים. כמו שרציתי ללמוד ספרות ככה גם רציתי את זה".

את חושבת שהמגורים במגדלי הים התיכון תרמו לעצמאות שלך ביומיום?

"בטח, החיים במגדלים זה כמו לגור בבית מלון. אני תמיד אומרת שמי שרוצה לעבוד, זה המקום לעבור אליו כדי להמשיך לעבוד. אנשים לפעמים מתבלבלים ולא מבינים, חושבים שדיור מוגן זה למי שלא פעיל. אני אומרת לאנשים שלהיפך, כמה שאת יותר פעילה וכמה שאת יותר עובדת, בואי למגדלים. הרבה אנשים הולכים רק כשכבר אין ברירה וזה דבר כל כך לא נכון".

"כשאנחנו נשארים בבית אנחנו נופלים על הילדים, ואני החלטתי שלא משנה מה אני לא מטריחה אותם. כולנו בסוף עושים להם צרות צרורות ונהיים מעצבנים" היא צוחקת. "אז במקום זה, אני מגיעה למקום שיש בו שירותי רפואה, ניקיון, מתקנים לך מה שצריך, בית מלון לכל דבר. אני רואה פה אנשים אפילו יותר פעילים ממני, כאלה שמגלים דברים שלא גילו כשהיו בבית".

היית רואה את עצמך כשכירה ולא כעצמאית?

"בעלי היה שכיר וסבל מזה, הוא חלם להיות עצמאי והוא תמיד אמר 'אני אשתה כוס מים ולחם ואני לא אעבוד אצל אף אחד'. ברגע שהוא נהיה עצמאי הוא הוריד ממני את כל העול ועכשיו הילדים מאוד מעורבים. אני תמיד ביקורתית לגבי עצמי, אז אני תמיד אומרת שכל החיים רציתי להיות שכירה. אבל עצמאות זה אופי. לי טוב להיות עצמאית אבל כשאני מדברת עם הילדים והנכדים, לא כולם רוצים להיות עצמאיים. למרות שרוב הנכדים אולי כן יהיו".

איזה טיפ היית נותנת לעצמאיים הצעירים של היום?

"זה לא קל לתת עצות כי הכול משתנה. אבל אני מציעה להתחיל לחשוב שהכול זה בחירות שלנו. כמה שפחות להאשים אחרים. וגם להיות בים ולעשות חיים, הגיל הזה לא חוזר. כל מה שאתם עושים, תיהנו ממנו".