דברים שרק אמא יודעת
- 12
- יוני,
- 2018
כלי נגישות
כלי נגישות
המושג של הורות והגדרת האופן בו נראה ומתנהל התא המשפחתי, עברו מהפכים לא קטנים בעשורים האחרונים. חלוקת התפקידים בין ההורים השתנתה בבתים רבים, וכך גם היחס לילדים הצעירים. מרגריטה, ג'ודי לאה ונורמה , שהן גם אימהות וסבתות מנוסות, הסכימו לענות על כמה שאלות מורכבות בנושאי הורות ואימהות, וגם לתת טיפים חשובים למשפחות של היום.
"אני חושבת שזה מצוין, אצלי זה לא היה בכלל. ככה היינו רגילים וככה זה היה. הוא עבד בחוץ, אני ניהלתי את כל ענייני הבית כולל חינוך הילדים. הבנות שלי היו תלמידות למופת ונהניתי ללכת לאספות הורים. אצל הבן התחלתי פתאום לקבל את השיחות של "יש לו פוטנציאל, אבל" אמרתי לבעלי "תעשה טובה תלך אתה לבית הספר ותשמע על הפוטנציאל הזה," צוחקת, "הוא הלך ודווקא אז שמע פתאום רק תשבחות. הוא חזר ואמר "מה את רוצה ממני!"
"אני לא חושבת שהילדים שלי עושים משהו מיוחד לגבי זה, מבחינת הנכדים. זה הולך טבעי. לאחת הבנות שלי יש שתי בנות עם 5 שנים הפרש. כשהקטנה נולדה, בת ה-5 שהייתה רגילה להיות המלכה אמרה "סבתא ממש לא פייר, פתאום מופיע לי יצור שלא יודע לעשות שום דבר וכולם מסתכלים עליו ואותי שכחו לגמרי". אני מסתכלת כל פעם על החברות שלהן, וזה משהו מדהים."
"לכוון אבל לא לכפות. לתת לחיות ולסמוך על הילדים שהם יודעים לבד מה טוב בשבילם בצורה מאוד טבעית. הבנות שלי דוגלות יותר בגישה של להיות חברים של הילדים שלהן, וזו גישה יותר טובה ממה שהייתה לי. הם באמת חברים, והילדים שלהם מתייעצים איתם בכל דבר. יש להם יחסים נהדרים."
"אני הצלחתי ואין לי מושג איך," צוחקת. "אני מסתכלת לפעמים ורואה בני נוער, יש כאלה שהם טובים ויש כאלה שקצת יותר מתפרעים. ואין לי מושג למה לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. הורים צריכים להיות הורים ולא רק חברים. והילדים צריכים לדעת מה הגבולות. אבל בעדינות."
"אני רואה את זה אצל החתן שלי. זה נהדר. גם בעלי היה מעורב. אמנם אני יותר החלפתי חיתולים ודברים כאלה, כי הייתי גם בבית. אבל הוא היה קבלן, והתאפשר לו לבוא הביתה כמה פעמים ביום. הוא היה מסדר את זה ככה, היה לו מאוד חשוב להיות מעורב איתם בסופי שבוע. אצל החתן שלי בכלל, האמא לוקחת והאבא מחזיר ולהיפך. אני נהנית מזה לגמרי."
"קודם כל לבחור את המלחמות, לא להתעסק בדברים הקטנים כי זה ממש לא שווה. להיות הרבה יותר פתוחים עם הילדים, לתת להם להיות עצמאיים ואת האפשרות ללמוד ולעשות עם הידיים. אני חושבת שזה נורא חשוב, והדור שלי קצת פחות עשה את זה."
"הבנות והנכדים שלי הם הורים טובים מאוד. ובכל זאת, יש דברים בהורות של עכשיו שהוא לא נכון. הבסיס הוא לא נכון, השותפות הזו המדודה שכל אחד יעשה חצי, זה לא נכון. זה גם מכניס את הילדים למתח. מי לא עשה, אבא לא עשה, אמא לא, מה החלק של מי."
"הדעה שלי היא שכל אחד יעשה את הדבר שהוא עושה הכי טוב. אם מכבדים אחד את השני, אז לא עושים עם קונצים של להפיל את השני. אני אמורה להגיד לבעל להוריד את הזבל רק כי הוא גבר? אצלנו לא נתתי לבעלי לגעת בשום מכשיר ובשום תיקונים. אני עשיתי הכל. כי הוא היה כירורג, וכל שריטה שיש לו ביד הוא לא יכל לנתח שבועיים."
"היום אלה חיים שונים. יותר פעילויות, יותר חוגים, כולם יותר עסוקים. בזמני לא הלכתי לעבודה, אז הייתי עם הילדים. זו הייתה צורת חיים שונה לגמרי."
"אני חושבת שזה טוב מאוד, כי היום שני הצדדים עובדים, אז זה טוב לילדים. לא רק צד אחד צריך לעשות הכל."
"בגלל התנאים שבהם אני גדלתי, כשאני חושבת על זה היום אז פינקתי את הילדים כי חייתי בפחד. זה היה אחרי המלחמה. אחותי הייתה אומרת לי שאני מגזימה, אבל המחשבה שלי הייתה שאני לא יודעת מה יהיה מחר. כיום רוצים לתת, רוצים שיהיה להם כמה שיותר. זה דור אחר ואני מרוצה מזה."
