מעניין לחיות פה | 6010*
ברוכים הבאים לרשת מגדלי הים התיכון

בוא/י לגלות מה הופך את הדיור המוגן ברשת מגדלי הים התיכון לחוויית מגורים ברמה אחרת. בבעלות הרשת שבעה בתי דיור מוגן פעילים, המציעים דירות יוקרה אטרקטיביות ובסגנונות שונים, המספקים חווית מגורים וקשת רחבה של שירותים.

סגירה x
שתפו שלחו במייל הדפיסו

אמן הפופ-ארט בן ה-80 שלא ידע שהוא כזה

מאת דנה פלג, פורטל YNET

לזאב פטר אנגלר, דייר הבית בגני תקווה,  לא הייתה ילדות כמו שאנו מכירים. כילד הוא שרד אירועים קשים שאילצו אותו להילחם על חייו כבר מגיל שנה, כמבוגר הוא עבד בעבודת כפיים כמנהל מפעל משאבות בתל אביב. אולם לצד העבודה הקשה במפעל הוא מצא את הכוח והרצון והתחיל ליצור אומנות. "מאז ומתמיד לא יכולתי להשתעמם", מעיד על עצמו היום אנגלר שחגג לאחרונה 80, "תמיד יצאתי לעבודה עם תיק מלא חפצים ישנים למפעל כדי שיהיה לי מה לפרק ולחבר מחדש."

"לפני כעשור הייתי מוגבל בתנועה בגלל בעיות בעמוד השדרה וחיפשתי תעסוקה בבית", הוא נזכר ברגע שהפירוק הפך לאומנות. "התחלתי לפרק את הטלוויזיות הישנות שלי ולחבר לחפצים אחרים. מה שקיבלתי היה משהו שהוא לא ציור ולא תמונה אלא יצירה תלת מימדית. השתמשתי בחפצים כמו פעמון, משקפיים, כובעים, לוחות אלקטרוניים וגם בצעצועים של הנכדים שלי ויצרתי אמנות".

מי שנתנה שם למה שפטר אנגלר יוצר כבר שנים הייתה מיכל סדן, מפיקת תערוכות ומאתרת  אומנים מיוחדים. "מיכל היא האישה שגילתה את האמנות שלי וכיוונה אותי לאמנות הפופ-ארט", אומר בתודה אנגלר, "היא למעשה לימדה אותי שאני עושה פופ ארט. סדן חיברה אותי עם אוצרת בלונדון שנתנה לי את ההזדמנות הראשונה להציג סט תמונות שיצרתי ואני חב לה את כל הידע שאפשר לי להגיע לתערוכה ולהציג את האמנות שלי.  בעבודתי אני משלב בחפצים יומיומיים אבל מוציא אותם מהשימוש המוכר לנו, לעיתים אני משלב כפתור המפעיל קול או צליל ויוצר משהו אחר מכל החפצים יחד".

המשיכה של אנגלר כמבוגר לצעצועים ויצירה יכולה להיות מובנת הרבה יותר כאשר שומעים את סיפור חייו. זאב פטר אנגלר נולד בוינה שבאוסטריה. כשהוא בן שנה פלשו הנאצים לאוסטריה ומשפחתו המורחבת התפרקה. מי שיכל עבר לשוויץ, אחרים לארצות הברית. זאב ומשפחתו ביקשו להגיע לישראל בהתארגנות של יהודים מגרמניה, צ'כיה ואוסטריה. החיים יחד בישראל של 1947 לא היו פשוטים או קלים בעבור משפחת אנגלר מה שגרם  לזאב להתבגר בגיל צעיר ולדאוג לאחיו הקטן אורי.

"עד היום הסיפורים, הזיכרונות והמפגשים המשפחתיים בהם מדברים על העבר מסתיימים בעבורי בבכי מר", הוא אומר בגילוי לב. "היצירה מאפשרת לי לתת ביטוי לריגשותי ומחשבותיי בעזרת צבע, קול, חפצים וצעצועים שמתחברים יחד ויוצרים משהו אחר. צבעוני, שמח והומוריסטי".

צרו עמנו קשר