מעניין לחיות פה | 6010*
ברוכים הבאים לרשת מגדלי הים התיכון

בוא/י לגלות מה הופך את הדיור המוגן ברשת מגדלי הים התיכון לחוויית מגורים ברמה אחרת. בבעלות הרשת שבעה בתי דיור מוגן פעילים, המציעים דירות יוקרה אטרקטיביות ובסגנונות שונים, המספקים חווית מגורים וקשת רחבה של שירותים.

סגירה x
שתפו שלחו במייל הדפיסו

ארוע מעניין – קפה ספרותי

"אם יש את נפשך לפגוש בתל-אביב משורר מדמיין, סופר או סתם אדם מעניין, מְשַחֵק, במאי או מבקר, עליך את ׳קפה רצקי׳ לבקר – תה ובקבוק יין, טוב ׳מרצקי׳ בתל-אביב אין" (העורך והמבקר ישראל זמורה, ספר האורחים של קפה רצקי, 12.4.1933).

קפה

לאחרונה נערך מפגש ייחודי "קפה ספרותי " התכנסנו סביב שולחנות עגולים, קפה, מאפה ושתייה קלה, ניסינו לשחזר את "קפה רצקי" שהיה ממוקם ברחוב אלנבי פינת ביאליק בתל-אביב ואירח בקביעות את ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי, אלתרמן, לאה גולדברג ועוד מאותו דור הנפילים. כדי להעמיק את החוויה הקראנו שקופיות של המקום משולב בקטעי שירה. החצי השני של המפגש הספרותי הוקדש ל-4 דיירים מקוראי הספרייה הוותיקים והמתמידים שהמליצו לנו על ספר שהרשים אותם במיוחד תוך שהם מנמקים בקצרה מדוע.

כשמדברים על הווי בוהמייני-אינטלקטואלי בתל אביב הקטנה, לרוב מזכירים בנשימה אחת את קפה "כסית" שהיה חביב במיוחד על אנשי הבוהמה של העיר. אולם במרחק מה מדיזינגוף 117 – מקום מושבו של כסית, שכן קפה ששולחנותיו פוזרו ברחוב אלנבי העמוס ושזיכרונו עומעם ולא בצדק – קפה רצקי. האירוע שקיימנו עושה חסד עם המקום שהיה בית לאנשי רוח ומשכילים ושהכיל אינספור סיפורים על מפגשים עסיסיים ומרתקים ומלאי אנרגיה.

מי היו הזוג רצקי?

ברבות השנים נכתבו מספר טקסטים על בית הקפה ופעילותו השוקקת. אחד מהם הוא הספר "אלבום הזכרונות של רצקי" של שולה וירדיך – חוקרת העיר תל אביב וממנו אנו למדים על הזוג אידה וגרישה רצקי, שניהל את הקפה ביד רמה: "בעל בית הקפה, צבי (גרישה) רצקי היה בוהמיין באופיו, שאהב לשתות ולשיר. הוא היה נכד של יהודי, מחטופי הצאר הרוסי. לאחר עשרים וחמש שנות שירות בצבא הזר שכח הסב את מקורותיו היהודיים. ערב אחד, עת שוטט בעיירה קטנה, ראה פמוטים על אדן החלון. מראה זה עורר בו נשכחות והוא ביקש רשות להיכנס אל הבית. התברר לו שזהו ביתו של הרב המקומי. לאחר תקופה קצרה סבא רצקי נשא לאישה את בת הרב.

ב-1917 ברח גרישה מרוסיה, עלה לארץ-ישראל, עבד בסלילת כבישים, וב-1932 חנך את בית הקפה. כולם הכירו אותו כצבי רצקי. פרט לאמנים – סופרים, משוררים, ציירים ושחקנים – נהגו לשבת בבית הקפה רופאי בית החולים "הדסה" שנכחד זה מכבר ופקידי העירייה. רצקי רגז תמיד על הפקידים שלא שילמו תמורת מה שהעניק להם בית הקפה בטענה שאין להם כסף. לפעמים לא נותרה לו ברירה אלא לערוך שמיטת חובות לפקידים ולהתחיל את רישומם מחדש בפנקס החייבים. כלפי האמנים היה ותרן עוד יותר. גם פוליטיקאים ועסקנים פקדו את ׳קפה רצקי׳."
שניים היו דוד ופולה בן גוריון. דינה, בתם של בעלי הקפה זוכרת את פולה ודוד בן גוריון מגיעים לקפה, פולה עברה משולחן לשולחן ושאלה: "אתם יודעים מי זה? זה בן גוריון."

הקפה ששלט בו הפשטות והחמימות

"הריהוט בבית הקפה היה פשוט." מעידה וירדיך בספרה. "לעומת זאת, המאכלים שהוכנו בו הוגשו על סרוויס "רוזנטליס" מהודר. המלצרים לבשו כנהוג באותם ימים חלק עליון לבן עם עניבה או פפיון. בבית הקפה היו כעשרים שולחנות. חלקם פוזרו בחזית, על מדרכת רחוב אלנבי. המטבח היה בחלקו האחורי של בית הקפה ובו שהתה המבשלת שטרחה בהכנת מאכלים ש"יובאו" ממזרח רוסיה – בין השאר בורשט וקציצות. צבי ואידה מעולם לא בישלו, ותמיד הקדישו את זמנם להנעמת שהותם של אורחי בית הקפה. תה היה המשקה הפופולרי, אך מדי פעם לא נמנעה גם טיפה מרה. המסעדה לא הייתה כשרה במתכוון, ולכן החוגים הדתיים עשו לבעליה לא מעט בעיות."

רבים מהאורחים שילמו בהקפה ובשלב מסוים זוהרו של הקפה דעך עד לסגירתו בשנת 1937. הזוג רצקי עוד התנסו בפתיחת פונדק במורד רחוב אלנבי אבל מספר שנים אחר כך עזבו הזוג את העיר ופתחו משק עופות בגדרה וכך נסתם הגולל על תרומתם לחיי החברה והבוהמה של תל אביב.

צרו עמנו קשר