מעניין לחיות פה | 9167*
ברוכים הבאים לרשת מגדלי הים התיכון

בוא/י לגלות מה הופך את הדיור המוגן ברשת מגדלי הים התיכון לחוויית מגורים ברמה אחרת. בבעלות הרשת שבעה בתי דיור מוגן פעילים, המציעים דירות יוקרה אטרקטיביות ובסגנונות שונים, המספקים חווית מגורים וקשת רחבה של שירותים.

סגירה x
שתפו שלחו במייל הדפיסו

דיירת מעניינת - לויטה תדמור

"צבעים זה התבלין של החיים"– לויטה תדמור, אמנית אריגה מהבית ברמת השרון
ללויטה תדמור, דיירת מהבית ברמת השרון, הייתה קריירה ארוכה במקצוע ייחודי – אריגת בדים בעבודת יד. לרגל יום הולדתה ה-90, פגשנו אותה לשיחה על הצלחות והישגים ועל 60 שנים בתחום האריגה.
מאז שמכונות אריגה אוטומטיות נכנסו לשימוש סטנדרטי בתחילת המאה ה-19, אומנות האריגה הידנית נותרה נחלתם של מעטים. אחת מהן היא לויטה תדמור, מי שנחשבה לאחת מבכירות האורגות בתור הזהב של ענף הטקסטיל הישראלי והרבה אחרי. ניסינו להבין איך מגיעים להתמקצע במלאכת יד שמביאה לאיכות חד פעמית מה שלא ניתן להשיג בבד שיוצר באופן תעשייתי.
שליחות גורלית בניו יורק
לויטה עלתה בגיל 3 חודשים עם משפחתה מליטא ואת רוב חייה הבוגרים העבירה בירושלים. עד גיל 30 עסקה בכלל בהוראת מחול. שליחות משפחתית בניו יורק שינתה את מסלול חייה: "בתחילת שנות השישים בעלי שהיה עיתונאי, נבחר להיות הכתב המדיני של עיתון 'למרחב' בעיר ניו יורק. הגעתי לניו יורק עם 2 בנים קטנים והחלטתי שאקדיש את הזמן ללימודי אריגה. התחלתי כאורגת באריגת יד עם נול בבית מלאכה שייצר דגמים עבור תעשייה. זה היה דגם מיוחד שהיה לו ביקוש בבתי החרושת. השתלמתי בזה ומאד אהבתי את זה. כשסיימתי את ההשתלמות השתלבתי בעבודה והפכתי לאחת המעצבות באותו המקום. במקביל קניתי נול ביתי ובשנה האחרונה לשהייתנו התחלתי לארוג שלים בעבודת יד. עם השלים שייצרתי הלכתי מבלי להתבייש לחנויות הכי נחשבות ביניהן ה-MOMA, נימן מרקוס והבוטיק של הלנה רובינשטיין. באותה תקופה גם נרשמתי לאוניברסיטת קולומביה ולמדתי אריגה אומנותית".

תור הזהב של ענף האופנה בישראל
לויטה ומשפחתה חזרו ארצה באמצע שנות השישים. באותן שנים תעשיית האופנה המקומית הייתה קטנה אך מרתקת כשלויטה השתלבה בחבורת צמרת זו: "הבאתי איתי נול מארצות הברית והתחלתי להכין בדים לחליפות. מעולם לא שילמתי פרוטה עבור פרסום, הכול עבר מפה לאוזן והשמועה התחילה להתפשט. בשנות ה-60 הייתה פריחה לטקסטיל בישראל ואני עבדתי עם גדולי מעצבי האופנה. נוצר לי קשר אישי וישיר עם מעצבים כמו פיני לייטרדסורף, ג'רי מליץ, גרשון ברם ורבים וטובים אחרים. הייתה זו תקופה שנחשבה ל'תור הזהב' של ענף האופנה בישראל".
בעקבות ההצלחה והביקוש החליטה לויטה ביחד עם בעלה להגדיל את העסק: "מהר מאד הבנו שבארצנו הקטנטונת לא עובדים באותו המודל כמו בארה"ב שבה בתי חרושת רוכשים מהמעצב את הדגמים. זו הסיבה שבעלי הקים עבורי בית חרושת לאריגה לאחר שהתברר שבארץ לא קיים דבר כזה. הלכנו וצמחנו, כולל השתתפות בתערוכות בינלאומיות ובירידים מקומיים כמו 'חוצות היוצר' שם הייתה לנו גלריה גדולה. באותן השנים גם מכרנו לבית האופנה הידוע ג'יבנשי".
לאורך כל שנות הפעילות של בית החרושת, שהתמחה באריגת מכונה איכותית דמוית אריגת יד, לא זנחה לויטה את אהבתה הגדולה – אריגת היד. באמצע שנות השבעים החליטה לויטה לסגור את המפעל ולהתמקד רק באריגת יד והיא מסבירה את הצעד: "לאחר עשור, החלטנו שסוגרים את בית החרושת. הספיק לי, הרגשתי שזה לא בשבילי ורציתי להתרכז באריגת יד. באותן השנים עשיתי בעיקר שלים מחוטים מיוחדים שייבאתי מחו"ל ועבדתי מול חנויות במודל של קונסיגנציה. למעשה עבדתי כך ברציפות ממחצית שנות ה-70 עד ממש לאחרונה. הבן שלי תמיד מספר שמה שאפיין את הבית היה – 'צליל הקליק של הנול של אמא וצלילי מכונת הכתיבה של אבא'.
לשאלה "מהי פסגת הקריירה שלך" השיבה לויטה כצפוי: "לא הייתה פסגה אחת, אלא פסגה מתמשכת בעבודה מרגשת ושמחה."
"צבעים זה התבלין של החיים"
בעיניים בורקות לויטה מסבירה מה מושך אותה במלאכת האריגה: "האריגה זו קשת רחבה של אפשרויות ודרכים להתבטא לצרכים ולמטרות שונות. מבין התוצרים אני הכי אוהבת להכין שלים. בכל של קיימים כ-300 חוטים וכל חוט קיבל אצלי טיפול אינדיבידואלי. לא הרבה יודעים אבל עבודת ההכנה לוקחת לעתים יותר זמן מהאריגה עצמה. לא כל האורגות אוהבות את השלב הזה אבל אותי הוא אף פעם לא שעמם. בפועל העבודה נעשית עם 7 צבעים והגיוון נוצר מהשילובים ביניהם. אני נוהגת לומר – 'צבעים זה התבלין של החיים' – ואני, גם מרגישה את הריח שלהם".

המשיכה לעבוד גם בדיור מוגן
לפני 15 שנה עברה לויטה בעקבות הילדים לשפלה והתמקמה בבית ברמת השרון, זה קרה ממש שנה אחרי פתיחת הבית כך שלויטה היא מוותיקי הדיירים. אם חשבתם שהמעבר לדיור המוגן סיים את הקריירה שלה כאורגת אתם טועים. יחד עם לויטה גם הנול מצא את מקומו בבית ואף קיבל סטודיו משלו. במשך כל השנים האלה לויטה המשיכה ליצור ולשווק את המוצרים שלה כולל בין דיירות הבית ובני משפחה. רק בחודשים האחרונים, אחרי שחגגה את יום הולדתה התשעים היא החליטה להניח את הנול ולהתקדם לאהבות חדשות-ישנות אחרות לא לפני שקיימנו לה תערוכת עבודות מרשימה.

צרו עמנו קשר