מעניין לחיות פה | 6010*
ברוכים הבאים לרשת מגדלי הים התיכון

בוא/י לגלות מה הופך את הדיור המוגן ברשת מגדלי הים התיכון לחוויית מגורים ברמה אחרת. בבעלות הרשת שבעה בתי דיור מוגן פעילים, המציעים דירות יוקרה אטרקטיביות ובסגנונות שונים, המספקים חווית מגורים וקשת רחבה של שירותים.

סגירה x
שתפו שלחו במייל הדפיסו

דיירת מעניינת – רות איתני

עבור דיירים רבים בבית בכפר סבא, יצירת משמעות היא ערך חשוב מאד ואחת הדמויות הבולטות שמיישמות זאת ובגדול היא רות איתני.  רות, מורה לשעבר בבית ספר תיכון והיום היא  מחברת בין העשייה מעברה לחייה בקהילת הבית.  המוטו שמוביל את רות הוא – ליצור משמעות לעצמה ומשמעות לאחרים.

"חיבור הנוער לגיל השלישי יוצר משמעות הן עבור הדיירים והן עבור הנוער.  אנו מנגישים לנוער את העבר והשורשים שלנו כעם והם זוכים לשמוע זאת ממקור  ראשון. זה הרבה יותר חוויתי ומשמעותי מאשר לפתוח ספר היסטוריה. ככה אנחנו יוצרים משמעות – הן לנוער והן לדיירי המגדלים. זו היא ללא ספק הדרך הנכונה ליצור עניין וחוויות לשני הצדדים".

ואכן, רות לקחה על עצמה כמה מפעלים חשובים ביותר במיוחד בשנה זו – שנת ה70 למדינה.

מדובר ב-3 פרויקטים שקיימים במשרד החינוך ומוצעים לנוער לבחירה במסגרת המחויבות למעורבות חברתית. מכיוון שמנסיון עברה כמורה מכירה רות את נושא המעורבות החברתית, פנתה בעזרת מנהלת הבית ומנהלת הרווחה של הבית להשגת כל האישורים הנדרשים. בשלב הראשון,  ערכנו יום חשיפה שבו הוצגו נושאים שונים לבחירה. נקודת המוצא הייתה-  שהנוער של היום יכיר את עולם המבוגרים, לא יירתע ממנו ויראה כיצד  הזקנה יכולה להיות בריאה וטובה  ממקום שאפשר להתחבר אליה בהנאה ובזמן איכות, ממקום של עניין משותף וסקרנות ולא של טיפול. הפרוייקט רץ מתחילת שנת הלימודים לאורך כל השנה  וזוכה להדים חיוביים משני הצדדים.  בין הדיירים המבוגרים ובני הנוער  נוצרו קשרי ידידות נפלאים.

פרויקט ההמשך שהובילה רות ונחשב ל-"ספינת הדגל" וגאוותנו הוא –  "זיכרון מבעד העדשה" בשיתוף  בי"ס תיכון אורט שפירא כפר-סבא. הרעיון שבני נוער מתעדים דיירים ניצולי שואה לתערוכת צילומים בנושא.  התערוכה הוצגה בכיכר הקהילות ביד ושם והתלמידים התלוו לתערוכה במהלך יום הזיכרון לשואה והגבורה. אומרת רות- "הפרויקט מעמיק את הידע של בני הנוער בנושא זיכרון השואה ונותן להם לבטא באופן יצירתי, אומנותי ועכשווי את החוויות באמצעות הצילום. נעשה כאן חיבור בין בני נוער המשתתפים בפרויקט לבין ניצולי השואה.  בני הנוער התארחו במגדלי הים התיכון במפגש הכרות עם הדיירים במסגרתו הם  ראיינו, תיעדו וצילמו את הדיירים בבתיהם.  המפגש הבן-דורי ריגש מאד את שני הצדדים. הדיירים סיפרו בהתרגשות רבה את סיפור השואה האישי שלהם בשיתוף פעולה מלא כשהם פותחים את ליבם מתוך הבנה שזוהי דרך חשובה נוספת להנחיל לדור הצעיר ערך חינוכי משמעותי לעתידם ולעתיד עמנו, להנציח את סיפור השואה למרות  כל הקשיים וההתרגשות- לזכור ולא לשכוח!".

רותי מצאה רעיון מרתק נוסף לחבר את הנוער  לעוד אחד מהסיפורים המרגשים  והאישיים של ניצולי השואה –  סיפור אוניית התינוקות משנת  1947 ניצולי  שואה שהעפילו ארצה גורשו על-ידי הבריטים למחנות בקפריסין, שם נולדו לחלקם ילדים.  לאחר מאבק של אנשי הישוב להעלות את הילדים ארצה, הסכימו הבריטים להעלות תחילה את האימהות והתינוקות. האבות התמרדו להשארתם מאחור ובמאבק נוסף הצליחו אנשי הישוב לקבל אישור להעלות גם אותם. ולמה דווקא בסיפור הזה?

"ישנם כמה דיירים מהבית בכפר סבא, שהיו מעורבים אישית באירוע.  רובם כפליטים ואחת מדיירות הבית, יונה נבט, נבחרה מאנשי הישוב להיות בקבוצת האחיות שתקבלנה את התינוקות בארץ.  חשבתי והחלטתי להפיק אירוע לקראת יום השואה שבו יוזמנו ניצולי  אותה פעולה יחד עם המעפילים שגרים היום בבית בכפר-סבא. זו תהיה הזדמנות נוספת לנוער לחוות ממקור ראשון את זיכרונות העבר של מי שעבר חוויה כה משמעותית ומטלטלת. אירוע זה מתוכנן לסכם את פרויקט 'זיכרון מבעד לעדשה' שנערך בבית".

לרות אין רגע דל ובמקביל לפרויקטים  סביב הנצחת זיכרונות השואה, פיתחה פרויקט דגל נוסף – "70 שנה לישראל – כשהמדינה נולדה". באותו בית הספר, אורט שפירא בכפר-סבא,  עלה רעיון להפגיש בין תלמידי כיתה י"א עם אנשים ילידי הארץ שחוו באופן אישי את המאורעות הגדולים של טרום המדינה והקמתה.  בית הספר פנה לרות איתני בעקבות הקשר שנוצר בפרויקטים הקודמים, וביקש את שיתוף הפעולה עם דיירי הבית.  רותי כמובן  נענתה לאתגר ועניינה את הדיירים שהסכימו ברצון רב ובהתרגשות לשתף פעולה. בסיועה של עינת טליאס- מנהלת איכות החיים בבית, יצא לפועל מפגש של הנוער עם קבוצת דיירים ילידי הארץ . המפגש היה מרגש ומעניין ותועדו בו קורות חייהם של הדיירים. וכפי שסכמה רות "הרגע המרגש ביותר היה לראות את הברק בעיניים, את הרצון לדעת עוד, את החשק שהמפגש לא יסתיים, את החיבוקים והנשיקות ותחושת הקשר שנוצר. היה נפלא ומחמם את הלב.  אני רואה חשיבות בתפקידי לעודד פעילות חברתית של דיירי הבית. ב"סל" שמציע משרד החינוך להפעלת נוער בקהילה. בשלושה הפרוייקטים הללו מצאתי התאמה מרבית לציבור שלנו. מבחינת הדיירים היו הפגישות מאוד משמעותיות לשני הצדדים. יש לנו הרגשה ברורה שהמיזמים כולם הצליח אפילו מעבר לצפיות.

צרו עמנו קשר